החלטה בתיק ת"א 9386-07-09

1.       החלטה זו הינה החלטה משלימה להחלטתי מיום 25.11.12 בבקשה לפי סעיף 6 לפקודת בזיון בית המשפט. באותה החלטה דחיתי את הבקשה לגבי שניים מתוך שלושת הנושאים שאליהם היא מתייחסת - עבודות הביוב והעבודות בכניסה לדירה. לגבי הנושא השלישי שאליו מתייחסת הבקשה - הקטנת החלון - הוריתי על מינוי מומחה מטעם בית המשפט, מר דן ברלינר (להלן: "המומחה"), קבעתי כי בשלב זה ישאו בשכרו המבקשת ועמידר בחלקים שווים, והוריתי לכל אחד מן הצדדים להפקיד חלקו בשכר טרחת המומחה בקופת בית המשפט תוך 21 יום.

2.       ביום 3.12.12 פנה המומחה לבית המשפט בבקשה למתן הוראות, וזאת בעקבות שיחה עם עו"ד בועז שפירא, ב"כ המבקשת, שתוכנה פורט בבקשה. בהחלטתי הוריתי למומחה שלא לבקר בשלב זה במקום, שכן שכרו טרם הופקד בקופת בית המשפט, וקבעתי תזכורת פנימית ליום 30.12.12 לצורך בדיקה אם הופקד שכר המומחה, ומתן הוראות בהתאם. כמו כן הפניתי את הצדדים להוראת תקנה 131(ב) לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984 (להלן: "התקנות") ביחס למשמעות אי היענותו של בעל דין להוראה בדבר הפקדת שכר מומחה בקופת בית המשפט.

3.       עמידר הפקידה חלקה בשכר טרחת המומחה בקופת בית המשפט, ואילו המבקשת לא הפקידה חלקה בשכר עד היום.

4.       תקנה 131(ב) לתקנות קובעת כי בית המשפט רשאי למחוק את כתבי טענותיו של בעל דין שלא נענה להוראת בית המשפט להפקיד סכום כסף לכיסוי שכרו והוצאותיו של מומחה. בנסיבותיו של מקרה זה, כפי שפורטו בהחלטתי מיום 25.11.12, אני סבורה כי יש מקום לעשות שימוש בסמכות זו. אזכיר כי מינוי המומחה נועד בעיקרו לשם ביצוע מדידה פשוטה של שני חלונות. בהחלטתי מיום 6.11.12 הצעתי כי ב"כ הצדדים יבצעו מדידה משותפת של החלונות על מנת לחסוך את הצורך במינוי מומחה. המבקשת דחתה הצעתי זו (ראה הודעתה מיום 8.11.12), ועל כן לא נותר לי אלא למנות מומחה. כאמור, עמידר הפקידה חלקה בשכרו בקופת בית המשפט, והמבקשת לא עשתה כן.

הצורך במינוי המומחה נוצר בעקבות הודעה שהגישה המבקשת לבית המשפט ביום 6.11.12, לאחר תום הדיון בבקשה. לפיכך, בהתאם לתקנה 131(ב) לתקנות, ולאחר שהמבקשת לא הפקידה חלקה בשכר טרחת המומחה שמונה, הנני מורה על מחיקתה של הודעה זו.

5.       נותר, איפוא, להכריע בשאלה אם פסק הדין בנושא הקטנת החלון בוצע על פי טענות הצדדים כפי שעלו במסגרת הדיון בבקשה.

6.       בפסק הדין נקבע כדלקמן:

"הנתבעות יצמצמו את גודל החלון המצוי משמאל לדלת הכניסה של דירת נתבעת 2 (כפי שמצולם בתמונה התחתונה בנספח ה' לתצהיר התובעת), כך שגודלו יעמוד על גודל החלון המקביל בדירת הקרקע הנוספת בבניין".

7.       במהלך הדיון בבקשה לא הייתה מחלוקת כי עמידר הקטינה את החלון באמצעות גבס ולא באמצעות בלוקים. המבקשת טענה כי הקטנת החלון באופן זה אינה עומדת בהוראות פסק הדין, שכן המצב לא הושב לקדמותו. ואילו המשיבות טענו כי פסק הדין קוים.

8.       המומחה מטעם התובעת, המהנדס רונן שטרנברג, נדרש במהלך עדותו לשאלה אם קיים הבדל בין צמצום החלון באמצעות גבס לבין צמצומו באמצעות בלוקים. העד השיב, מספר פעמים, כי מבחינה חזותית חיצונית אין כל הבדל, שכן מבחינת המתבונן מבחוץ המראה זהה (ראה עדותו בעמ' 25 שו' 4 - עמ' 26 שו' 4). אצטט את עיקרי דבריו:

"ש.       האם יש הבדל מכל בחינה שהיא - חזותית, פונקציונאלית, בין הקטנה כזו להקטנה אחרת?

ת.         מבחינה חזותית אין הבדל כי רואים חלון בגודל מסוים. ..." (עמ' 25 שו' 4-5).

וכן:

"ש.       כמומחה שנותן חוות דעת, מהו הפתרון המועדף והראוי ביותר בנסיבות כאלה? כדי שהחזית תיראה שהחלון מצומצם.

ת.         אם הדרישה היא דרישה ויזואלית בלבד, בהחלט השיטה הזו מספיקה. אין טעם להעמיס הוצאות שלא לצורך" (עמ' 26 שו' 11-14).

9.       לנציגות הבית המשותף עניין לגיטימי לדאוג למראה חזית הבית המשותף. על כן בשאלה אם קוים פסק הדין אם לאו יש להכריע על פי מה שנראה למתבונן בחזית הבית.

בפסק הדין לא נקבע באיזה אופן תבוצע הקטנת החלון. כאמור, מן הראיות עולה כי מבחינה חזותית אין הבדל בין הקטנת החלון באמצעות גבס לבין הקטנתו באמצעות בלוקים. העניין הלגיטימי של הנציגות בהקטנת החלון מתגשם, איפוא, במלואו בהקטנה באמצעות גבס.

10.   לפיכך הנני קובעת כי פסק הדין בנושא הקטנת החלון בוצע.

סוף דבר